ילדים ומתבגרים במעברים

מעברים… אולי אחד הדברים המאתגרים ביותר עבורנו. כמה משאבים אנחנו צריכים לגייס כדי להכיל את עצמנו ואת הסביבה שלנו בתוך השינוי.
להסתגל לסביבה חדשה, לעבד המון מידע חדש בזמן קצר, להבין: מי נגד מי, מה מקומי, מי האנשים החדשים סביבי, מי מתוכם יכול להתאים לי ומי לא, מה תפקידי בכוח, ועוד מיליון שאלות.
מעברים דורשים מאיתנו המון משאבים והם בעיקר דורשים מאיתנו לסמוך על עצמנו מאוד! שנעבור את זה בשלום.

בחלוקה גסה, ישנם 3 "טיפוסי מעברים" קלאסיים, אני זכיתי לחוות את שלושתם מקרוב.
1. הטיפוס הראשון – כזה שמתרגש ממעברים, מצפה להם בקוצר רוח ומקבל אותם בידיים פתוחות. מכיר אנשים חדשים, שמח על המעבר וסומך על עצמו שהכל יסתדר לו לטובה. מגיע עם המון משאבים זמינים, השימוש בהם לא מתיש אותו. כזו ביתי הבכורה (13) גנים, כיתה א', חטיבה – הכל זורם חלק.
2. הטיפוס השני – משדר עסקים כרגיל… לא שמחה ולא עצב. הכל בסדר ואין יותר מדי על מה לכתוב הביתה. הבן האמצעי שלי (10). המעברים אצלו הם שקופים כמעט. אגב, במקרים כאלה, כשהמעבר נראה שקוף מדי, שווה לבדוק אם לא מדובר בטיפוס השלישי.
3. הטיפוס השלישי – "מאותגר מעברים", או במילים אחרות, כל מעבר מצריך ממנו המון משאבים וכוחות נפש… וגם מהסביבה שלו. הקטן שלי (6). הסימנים לכך הם קוטביים, התפרצות טוטלית או הסתגרות. תלוי במזג של הילד.

כמו שכבר אמרתי, הכל עניין של משאבים. ישנם ילדים (בכל הגילאים) שמביאים איתם למעבר משאבים שזמינים עבורם וקלים לשימוש: שמחה, חברותיות, סתגלנות, ריכוז, רוגע, בטחון, דימוי עצמי גבוה וכו', זה קצת כמו להגיע חמוש היטב לשדה הקרב. הכל קל יותר.
בעוד שישנם ילדים אחרים שמגיעים עם פחות תחמושת וזקוקים לכוחות על כדי להעביר את הימים ולפעמים את השבועות הראשונים במסגרות חדשות – גן חדש, כיתה א', חטיבה, תיכון, צבא (וכן הלאה) וגם חוגים, תנועות נוער או כל מסגרת אליה הם נקלטים בפעם הראשונה.
ברוב המקרים התוצאה של זה היא – הצפה.
ילדים ומתבגרים "מאותגרים מעברים" הם קצת כמו כד שמחובר אליו צינור והמים זולגים ממנו החוצה, זולגים וזולגים וזולגים ויוצרים סביבו הצפה.
(וכמו שציינתי קודם, ההצפה יכולה לבוא לידי ביטוי בהתפרצות או בהסתגרות.)
למה חשוב לנו ההורים להבין ולזהות את זה.
1. ילדים מוצפים זקוקים להכלה, הכלה, הכלה, הכלה! ומרחב. בין אם הם מתפוצצים על כל הבית ובין אם הם מגיעים הביתה ולא רוצים לראות אף אחד. בכל מקרה, התפקיד שלנו ההורים הוא להכיל את זה. לא לכעוס, לא לרגוז, לא לדרוש מהם שיהיו נחמדים או רגועים או חברותיים… מהסיבה הפשוטה שנגמרו להם המשאבים הזמינים (וגם חלק מהרזרבות). הם השתמשו בכל מה שיש ברשותם כדי לעבור את היום, להיות קשובים, נחמדים, חברותיים, מרוכזים, נושמים, וכשהם מגיעים הביתה, הם פשוט קורסים… או החוצה או אל תוך עצמם. בבית הם נטענים מחדש ליום המחרת. תאפשרו להם לעשות זאת. אל תצפו מהם להרבה. הם פשוט לא מסוגלים.
אם נצפה מהם למה שהם לא מסוגלים, זה רק יגביר את ההצפה ואת התסכול ויגרום לחיכוכים מיותרים בינכם לבינם (ובין שאר בני הבית).
אז להכיל אמרנו, להתחשב גם ולהבין שזה עניין של זמן. לאט לאט הם יחזרו לעצמם. חלקם יותר מהר וחלקם פחות. ככל שהסבלנות שלנו ההורים תגדל, כך החיים של כולם יהיו נחמדים יותר.
2. דיברתי על משאבים זמינים בהם משתמשים הילדים בזמן המעבר ועל כך שלילדים ה"מאותגרים מעברים" יש (כאילו) פחות משאבים. אבל! למעשה יש להם הרבה יותר משאבים ממה שהם מסוגלים לדמיין. חלקם זמינים ונגישים וחלק חבויים יותר. לכן, אחד התפקידים שלנו ההורים לילדים (או מתבגרים) שחווים קושי במעברים הוא לעזור להם לגלות ולהעצים את המשאבים החבויים שלהם, במיוחד את אלה שהם מרגישים שהם מעט "חסרים" בהם. לא אציין את כולם, אבל אדבר על אחד חשוב במיוחד, אולי אפילו המרכזי שבהם והוא משאב ה"לסמוך על עצמי".
ככל שילד סומך על עצמו יותר, כך יהיה לו קל יותר במעברים.
ולכן, אחת הדרכים לחזק את הילד, היא להעצים אצלו את התחושה הזו.
להזכיר לו את החוזקות שלו, את האיכויות שיש בו ולקשר אותן להצלחות ולהישגים קודמים שלו (הם למעשה ה"קבלות" שלו) – ממש ממש חשוב!
כמובן שהמנעד הוא רחב, ישנם ילדים שנמצאים בקצוות ויש כאלה שיותר לכיוון האמצע – זה תלוי כמובן ברמת הקושי של כל ילד.
ולסיכום: ככל שאנחנו ההורים נהיה יציבים יותר בתקופת המעברים, כך ילדינו יעברו אותם בצורה פחות מטלטלת.
דמיינו סירה שאדם קופץ בתוכה… אם הסירה עצמה תהיה בלתי יציבה וקלה לטלטול, לבטח הקופץ ימצא עצמו מהר מאוד במים.
לעומת אדם שקופץ על סיפון של אוניה….
אנחנו האוניה שלהם ולכן חשוב שנהיה עבורם כמה שיותר יציבים. בזמן מעברים ובכלל.
ואם אתם מרגישים שהילד.ה או המתבגר.ת שלכם זקוק.ה לעוד קצת עזרה כדי לעבור את התקופה הזו בקלות יותר, אני כאן.
לחצו על הקישור ובואו נדבר:
https://koren.ravpage.co.il/findyourwings
שלכם באהבה,
שרון קורן
מצמיחה כנפיים לילדים ולמתבגרים
בשיטת האימון האינטגרטיבי
054-7637737