מה עובר עליהם כשהם בבית הספר

נכון שאנחנו לפעמים מקנאים בילדים שלנו, שהם הולכים בבוקר לבית הספר, ללמוד דברים חדשים, לשחק עם חברים, בלי הרבה דאגות על הראש, בלי הרבה אחריות, בטח לא כמו שיש לנו.
אבל בפועל, הסיפור הוא לגמרי אחר… הכותרת של הסיפור הזה, איך שאני רואה אותו, היא – משאבים! כמה משאבים הילדים שלנו צריכים כדי לעבור את היום!
ואני לא מדברת רק על הילדים בעלי אתגר הקשב והריכוז ולא רק על הילדים בעלי הקושי החברתי (הם על אחת כמה וכמה), אני מדברת על כל הילדים והמתבגרים כולם! החל מכיתה אלף (גם קודם) ועד יב' (בצבא בטח).
הזירה בה הם פועלים היא זירה דינמית שמשתנה כל יום, כל הזמן – חברתית, לימודית ואישית והם חייבים להסתגל ולהשתנות איתה.
אין באמת יציבות חיצונית אמיתית ולכן, הילד (והמתבגר) חייב ליצור לעצמו יציבות פנימית איתנה מאוד, כדי לעמוד בתנודות החיצוניות היומיומיות.
הזירה היא זירה פוליטית מאוד שדורשת הבנה וגם הרבה תחכום, עידון ומחשבה.
ישנם ילדים שזה בא להם טבעי וישנם ילדים שהנושא הוא אתגר גדול עבורם.
יש כמובן את ההתמודדות החברתית ויש את זו הלימודית, לפעמים הן משתלבות זו בזו, כמו עבודה בקבוצות בכיתה, או פרויקטים משותפים – כיתתיים או שכבתיים או בית ספריים, וכל אלו מצריכים משאבים אפילו גבוהים יותר.
ולא נשכח את המורים. יש גם אותם. חלקם קשובים, סובלניים, רואים כל ילד וילד. וחלקם לא ממש.
בשורה תחתונה – זה לא כזה פיקניק. זה דורש מהילדים שלנו לגייס הרבה מאוד משאבים וכוחות, הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

ולמה חשוב שנבין את זה כהורים?

1. כדי להבין טוב יותר את הילדים שלנו, כשהם מגיעים עייפים, לא מרוצים, כשאין להם כוח לעזור בבית או סתם בא להם להיות עם עצמם בחדר, לבד. כשאין להם כוח ללכת לחוגים, כשהם לא רוצים לפגוש חברים. לכל אלה יש סיבות.
2. בעיקר, בעיקר! כדי שנדע אם הם זקוקים לעזרה. כי תכלס, בשביל זה אנחנו כאן (אם תהיתם לרגע).

הבשורה הטובה היא שלילדים שלנו יש בתוכם את כל המשאבים! להיות תלמידים טובים, להיות חברים טובים, להיות חזקים, סתגלנים, שמחים, מצליחים. יש בהם הכל!
חלק מהמשאבים זמינים, טבעיים וקלים לשימוש, וחלקם מעט יותר חבויים ופחות זמינים – ואת המשאבים הללו חשוב שיפתחו. וכאן אנחנו ההורים נכנסים לתמונה.
התפקיד שלנו הוא לברר מה מאתגר, מה קשה, מה דורש מהם מאמץ מיוחד ושם לעזור.
חלק מהילדים יודעים להציף את הקושי שלהם, דרך בקשת עזרה מפורשת, דרך תלונות וטרוניות או דרך הסתגרות מופגנת. רוב הילדים לא. ואם אנחנו לא נשאל, נעקוב ונזהה, הם ישארו בקושיים שילך ויתגבר, ובסופו של דבר יתפרץ באופן שימצא לנכון.
אנחנו חיים במירוץ מתמיד, אחר העבודה, אחרי הבית, אחרי המטלות… ואותם אתגרים שהילדים חווים, יכולים בקלות להתגנב לנו מתחת לרדאר.
נכון שיש הרבה מאוד דברים שחשוב שיתמודדו איתם בעצמם, זה מפתח אותם, זה מצמיח אותם זה מקדם אותם. ונכון שאנחנו לא צריכים לתת להם קביים כל הזמן ולכל דבר… אבל התפקיד שלנו הוא בהחלט לזהות היכן הם זקוקים לעזרה, מאיתנו, או מגורמים חיצוניים.
אז ממש כמו שאתם מכינים להם אוכל ומכבסים להם את הבגדים, דברו איתם עליהם, על מה שמתחולל אצלם בפנים. אולי הם אפילו מחכים שתעשו את זה.
חזקו אותם, העצימו אותם, ספרו להם כמה הם נפלאים וכמה אתם סומכים עליהם וכמובן שאלו אותם איך אפשר לעזור להם.
וגם אם הם לא ממש זקוקים לעזרה והם יכולים לבד, חשוב שידעו שאתם שם, רואים, עוקבים, אוהבים ואיתם הכי בעולם.
כי כמו שאני רואה את זה – זו מהות ההורות.
שלכם באהבה,
שרון קורן – 054-7637737
מצמיחה כנפיים לילדים ולמתבגרים
בשיטת האימון האינטגרטיבי

איך?
https://koren.ravpage.co.il/findyourwings