למה את.ה לא…? | | שרון קורן - מאמנת אישית, עסקית ומקצועית

הבן שלי עצלן, בכיין וילדותי, אמרה לי אתמול אמא, ממש בתחילת פגישה.
הפעם, בלי הילד, כי הרגשתי שהיא עם "בטן מלאה" עליו.
אני כועסת עליו, היא שיתפה אותי וגם מאוכזבת ממנו… הוא לא משתדל, הוא לא עושה שום מאמץ כדי לשפר את מעמדו בכיתה וכדי ליצור חברויות, והוא לא משקיע בלימודים.
מלא לא היו בשיחה הזו… כל "לא" הגיע עם מנה לא מבוטלת של כאב.
ואני לא הופתעתי. דווקא הבנתי מאוד לליבה. אנחנו מביאים ילדים לעולם ורוצים שהם יהיו שמחים, מוצלחים, עם המון חברים, תלמידים טובים, מנומסים ואוהבים, וגם שיפנו מדיח מעת לעת – בלי שנבקש מהם 😉
אבל כולנו יודעים שזה לא תמיד מסתדר כמו שהיינו רוצים, ואנחנו מוצאים את עצמנו אומרים לילד שלנו, לפעמים כמה פעמים ביום, למה אתה לא: משתדל יותר? משחק עם הילדים? מכין שיעורים? מקשיב בכיתה? עושה מה שמבקשים ממך? מביא את הציוד הנדרש? מפרק מדיח? אומר יותר את דעתך? מתנגד כשמציקים לך? ועוד ועוד ועוד…
אז אני מזמינה אתכם להפוך את המשפט הזה לסוג של איתות עבורכם. ברגע שאתם מרגישים צורך לומר אותו, זה הסימן שמשהו קשה לילד.ה שלכם.
כשילד נמנע או מסרב או לא מצליח או לא רוצה לעשות משהו, זה לא באמת בגלל שהוא לא רוצה, זה בדרך כלל בגלל שיש לו שם קושי.
הרי כל ילד היה רוצה שיהיו לו מלא חברים, או לפחות כמה חברים טובים. אם זה לא קורה, זה בגלל שיש לו שם קושי ביצירת קשר. ילדים לא מגיעים לבית הספר במטרה להפריע למורה ולעשות בלגן בשיעור, זה קורה, כי יש להם שם קושי. וכשלילד יש קושי – התפקיד שלנו ההורים הוא לעזור לו לפתור את הקושי. זה לא אומר שאנחנו צריכים לקפוץ עליו כל פעם שקצת קשה לו, לגמרי לא! ילדים הם אנשים חזקים שיודעים להתמודד לבד עם הרבה מאוד דברים. אבל אם יש אתגר אמיתי, משמעותי שמפריע לילד שלנו ביום יום והוא לא מצליח לפתור בעצמו – כאן אנחנו נכנסים.
איך נכנסים? לא בכעס, לא באכזבה, לא בתחושה שהילד עושה לנו דווקא, שזה כמעט אישי נגדנו, ובעיקר בלי שיפוט ובלי לייחס לו תכונות על כמו – עצלנות, פינוק, אגואיסטיות, רגישות יתר וכו'.
נדרשת כאן חמלה וגם הקשבה.
הכעס שלנו לא עוזר, להיפך, הוא גורם לילד להרגיש שאין אף אחד לטובתו. (כי אם אנחנו לא לטובתו, אז מי כן?)
לפעמים אפילו הוא עצמו לא יודע מה קשה לו ולמה הוא עושה את מה שהוא עושה. וזה הרי לא התפקיד שלו להבין – זה לגמרי התפקיד שלנו.
כשאתם נתקלים באותו קושי, במסווה של כל התופעות שמנינו קודם ועוד, קחו את הילד שלכם לשיחה ובררו מה עובר עליו, מה הוא חושב, מה הוא מרגיש, מה קשה לו, מה הוא צריך… ויחד תגיעו לפתרונות מדויקים עבורו.
אבל מעבר לפרקטיקה שבדבר, שהיא חשובה מאוד! שיחה כזו תבהיר לילד שלכם שאתם בצד שלו! שאתם איתו ובשבילו, וגם אם קשה לו, אתם כאן כדי לפתור את זה יחד. ואין(!) דבר שהילד שלכם צריך בעולם הזה יותר מזה.
אם יש לכם שאלות או שאתם רוצים להתייעץ, אני כאן:
https://koren.ravpage.co.il/findyourwings