היא – זה בול אני!

כשמיקה היתה קטנה, כל הזמן אמרתי עליה שהיא זה בול אני! לפעמים אפילו העזתי לומר – היא זה אני! גם באוזניה, לטוב ולרע.
אני מודה שאני שומעת את האמירה הזו מהורים כל הזמן – "היא ביישנית כמוני", "הוא מפוזר בדיוק כמו אבא שלו"…
והשבוע ישבתי עם אבא לילד בן 12 שאמר לי "הוא אגואיסט בדיוק כמוני".
אגב, זה נכון גם לצד השני של המטבע, בו אני פוגשת ילדים וגם מבוגרים שהשאיפות שלהם הן למעשה של ההורים שלהם (שחושבים שהם בול הם!) ולא באמת נובעות מהרצון האמיתי שלהם.
הילדים שלנו יכולים לדמות לנו לפעמים מכל מיני סיבות, חלקן קשורות לגנטיקה וחלקן נובעות מהעובדה שהם פשוט מחקים אותנו ואת ההתנהגות שלנו, אבל הם אף פעם לא "בול אנחנו".
ולמה חשוב להבין את זה…
כשאנחנו מעבירים לילדים שלנו את המסר שהם בול אנחנו, הם עלולים לאבד את הזהות האינדיבידואלית של עצמם, כי אם הם בול אנחנו, אז הכל כבר ברור וידוע מראש, לא נשאר להם הרבה לאן להתפתח וזה, גם מאוד מבלבל וגם עשוי לצמצם, משמעותית, את הביטוי האישי שלהם, את מרחב הצמיחה שלהם – או כמו שאני מאמינה – את הכנפיים שלהם.
כשאנחנו מאמינים שהילד שלנו הוא בול אנחנו – אנחנו מתייחסים אליו ממש כאילו הוא אנחנו. מנבאים לו את העתיד שאנחנו רואים אצלנו, מנסים למנוע ממנו או "לחסוך לו" דברים שקרו לנו בחיינו, כועסים עליו בגלל תכונות שאנחנו מייחסים לו (שהם לגמרי שלנו), ומעניקים לו כלים, עצות וגם מחשבות שנכונים עבורנו – לאו דווקא עבורו.
אצל חלק מהילדים ההבנה שהם ממש כמו אחד ההורים שלהם, חוצת את הגבולות המחשבה ונאמרת גם בקול רם "אני בדיוק כמו אמא".
זה יכול להיות בהקשר של תכונות נהדרות וגם עבור תכונות שהן פחות חיוביות.
בשני המקרים, ההקבלה לא מומלצת.
הילדים שלנו הם לא אנחנו (לטוב ולרע) – הם אנשים חדשים, נפרדים, עם פוטנציאל אינסופי ושפע של משאבים שגלומים בתוכם להיות מאושרים, מצליחים ושמחים – והתפקיד שלנו כהורים הוא גם לראות את זה וגם לטפח את זה…
אם נגדל אותם במחשבה שהם העתק שלנו בתחומים מסוימים, או לפעמים אפילו בכל התחומים, בהכרח נגביל אותם… לא נאפשר להם לצמוח בדרך שלהם, להביא לידי ביטוי את האני הייחודי שלהם ולעוף הכי גבוה שאפשר (עבורם כמובן). אנחנו נתייחס אליהם בצורה מוטעית ונגרום להם להתייחס לעצמם גם כן באופן שאינו מדויק להם.
לילדים שלנו יש מסע משלהם ולמרות העובדה שאנחנו הבאנו אותם לעולם, המסע הזה הוא שלהם – ללמוד, להתנסות, לגלות, לחקור, ליפול, לקום, לעוף ולפרוץ.
הילד ההוא ממש לא "אגואיסט", גם אם אבא שלו חושב כך, גם אם אמא שלו רואה אצלו התנהגות מסוימת ומייד מפרשת אותה כתכונה השלילית של הגרוש שלה (במקרה הזה).
כי אם נטפטף לילדים שלנו, גם במילים ואפילו במחשבות שהם אגואיסטים או ביישנים או חסרי אחריות או שכחנים ממש כמונו – הם יהפכו לכאלה והמחשבות שלנו ייצרו את המציאות שלהם.
ואני בכלל חושבת עליהם שהם הגרסה המשודרגת מאוד שלנו 😉

באהבה גדולה,
שרון קורן
מצמיחה כנפיים לילדים ולמתבגרים
בשיטת האימון האינטגרטיבי
054-7637737
https://koren.ravpage.co.il/findyourwings