כשהביטחון הופך מעוגן למשקולת

אתמול אמרתי למישהי שהיא צריכה לוותר על תחושת הביטחון שלה, כדי לעשות את הצעד שהיא כלכך רוצה כבר כמה שנים ולהגשים את עצמה בקריירה.
היא פתחה עלי זוג עיניים, כאילו פערתי תחתיה את האדמה.
הצורך המטורף (והטבעי) שלך בביטחון, הסברתי לה, הוא זה שמונע ממך להיות מאושרת באמת.
זה כאילו שאת מחזיקה את הביטחון בשתי ידיים ולא מרפה ממנו, לא מוכנה לעשות שום צעד, שום פעולה שתסכן אותו או שתרופף אותו.
את תקועה חזק במקום, כי אם תזוזי… הביטחון יברח לך מבין הידיים.
ואז הביטחון מעוגן הופך להיות משקולת כבדה ומעכבת – שבמקום לגרום לך לשלווה, לרוגע ולשמחה הוא גורם לך לתסכול, קושי, ייאוש ובעיקר תקיעות.

פרדוקס.

כשאת עומדת על ראש של צוק (החלטתי לצייר את התמונה ברורה יותר) ורוצה לקפוץ למים הנעימים, הנפלאים שאת יודעת שיהיה לך טוב בהם, את חייבת להרפות מתחושת הביטחון כדי שזה יקרה. אין ספק שקפיצה מצוק היא פעולה מפחידה שמערערת את הביטחון שלנו, ממש כמו לעבור שלב בקריירה (או בכל תחום אחר בחיים), ועד שלא נרפה ונסכים להרגיש "לא בטוחים" לזמן מה, כדי לאפשר משהו חדש בחיים – זה פשוט לא יקרה. אנחנו נמשיך להרגיש "בטוחים" על קרקע יציבה אולי, עם משכורת בטוחה אולי, עם תנאים נוחים (אולי)… אבל לא מוגשמים, לא מסופקים ולא מאושרים.

רגע… חשוב לי להבהיר כאן משהו חשוב!
אני לא(!) אבל ממש לא(!) ממליצה או אומרת לאף אחד – תתפטרו ותתחילו מחדש. לעולם לא! אני מדברת כאן על ההחלטה, על הפעולות הראשונות בדרך לשינוי בקריירה שלנו. זה קורה במקביל, בדרך כלל, זה קורה בצעדים קטנטנים ומדודים. אנחנו לא רוצים לסכן את המשפחה שלנו או להכנס למקומות של הישרדות כלכלית ונפשית. אבל כדי להתקדם אל עבר התחנה הבאה שלנו, צריך לוותר מעט על תחושת הביטחון שאנחנו רגילים אליה, לסמוך על עצמנו ולעשות את קפיצת האמונה.
לביטחון שאנחנו נאחזים בו כלכך חזק – יש מחיר, והמחיר הוא בדרך כלל האושר שלנו.
קשה לנו לחשוב על עזיבה של מקום עבודה בטוח, למרות שאנחנו לא נהנים ולא ממצים את היכולות שלנו.
קשה לנו להתחיל משהו חדש בחיים שלנו – אחרי קריירה ארוכה, גם אם היא לא כיף לנו לקום בבוקר.
קשה לנו להודות בפני האנשים הקרובים לנו ביותר שלא טוב לנו – כי אנחנו פוחדים לפגוע גם בביטחון שלהם.
וזה פוגם, באופן משמעותי, באושר שלנו.
מפחיד לעמוד על הצוק  לבד ולעשות את ההחלטה…כי כשאנחנו לבד, הכל יותר מפחיד.
אז אחת הדרכים לוותר על הביטחון ולעשות את הקפיצה היא – לגייס את הסביבה הקרובה שלכם לעניין – את בן או בת הזוג, את ההורים במקרים מסוימים, את הילדים (אם הם כבר גדולים ומסוגלים לזה).
ואז… כשהסכמתם לוותר על הביטחון הזה שמשאיר אתכם מעל לפני המים, בדרך כלל, ואתם עכשיו שואבים כוח מעצמכם (כי אתם הרי מצוינים!) וממישהו שתומך בכם (שזה למעשה החלופה לביטחון שויתרתם עליו), אתם יכולים פשוט… לקפוץ למים ולהתחיל לשחות.

אשמח לעמוד לצידכם על הצוק ולקפוץ יחד איתכם.

כל הפרטים כאן

או שתתקשרו – 054-7637737

באהבה גדולה,
שרון

 

 

 

 

 

 

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *