את לא נורמלית!

את לא נורמלית! מה רע לך? יש לך משכורת מעולה, תנאים שכל אחד היה חולם עליהם, תפקיד בכיר… מה חסר לך?זה מה שהיא שמעה מכל כיוון – מהחברות שלה, מההורים שלה, אפילו בעלה לא ממש הבין מה היא מתלוננת.
אבל היא בקושי הצליחה להרים את עצמה בבוקר מהמיטה. זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי שמישהו שאני לא מכירה אומר לי את המשפט "בא לי למות".
ונכון… על פניו הכל היה בסדר! 15 שנה באותו הארגון, התקדמה עם השנים, יש לה מעמד, יש יציבות, רמת חיים גבוהה אבל… הלב שלה לא שם (או בשום מקום אחר!)
אז מה?! מה הסיפור עם הלב הזה?? עם לב לא הולכים למכולת ולא משלמים משכנתא…
אגב, זה מה שהיא סיפרה לעצמה הרבה מאוד זמן, בגלל זה היא הצליחה לסחוב את 5 השנים האחרונות (די בקושי!), אבל עכשיו זהו. הבטרייה נגמרה. היא כבר לא יכולה להגיע כל בוקר למקום שאין לה שום רצון, עניין, תשוקה או שמחה להגיע אליו. היא מיצתה! 

מלחמת אגו-לב (או היגיון-לב) היא מלחמה מוכרת ושכיחה שיכולה לתפוס אותנו בכל גיל ובכל שלב בחיים! גם כשכירים וגם כעצמאיים, מבוגרים או צעירים.
זה מצב שבו, לרוב, ההיגיון רגוע, הכל בסדר, הכל תקין, אבל הלב מאותת שיש בעיה, שאנחנו כבר לא במקום שאנחנו אמורים להיות בו, ובדרך כלל, עדיין לא מוכן להודות שהגיע הזמן לעבור הלאה.
למיטב ניסיוני, המלחמה הזו יכולה להמשך אפילו כמה שנים. ההיגיון יהיה זה שינצח את הקרבות הראשונים – הוא מייצג את הביטחון, את היציבות, ובדרך כלל גם את דעת הסביבה. ומכיוון שמאסלו אמר מזמן שאלו הצרכים הבסיסיים שלנו, כמה דרגות טובות לפני הגשמה ומשמעות – אז זה לא מפתיע.
אבל… הלב עקשן וגם חזק מהאגו, הוא לא ירפה ולא יסוג. הוא לעולם ישאף להגשמת המהות
(אצל מרבית האנשים. וודאי אצל מי שהקרב כבר מתחולל).
ולכן, כדי להגיע למצב של סיפוק, הגשמה ואושר – אנחנו חייבים להיענות לדרישותיו של הלב.
השבוע פנתה אלי מישהי שסיפרה לי שהיא נבוכה להודות בזה
שלא טוב לה בעבודה. היא לא סיפרה את מה שעובר עליה לאף אחד!
גם לא לבעלה…בקושי לעצמה, כי היא ממש מתביישת בזה.
לפעמים, תחושת המיצוי או חוסר הסיפוק מתורגמת אצלנו לסוג של כישלון
(מילה, שבאופן אישי, הוצאתי מאוצר המילים שלי – כי מבחינתי אין דבר כזה כישלון, אבל זו שיחה לזמן אחר),
בעוד שזו בסך הכל קריאה לרדת בתחנה הקרובה ולחכות לרכבת הבאה,
כי הגיע הזמן להתקדם הלאה.
עצירה מתודית…
מי שמהנהן עכשיו בראשו פיזית או וירטואלית – יודע למה אני מתכוונת ויכול להמשיך לקרוא בשקיקה.
ומי שרואה במשפטים האחרונים הבל הבלים – מוזמן באהבה להמשיך ולקרוא – אבל הפוסט הזה הוא לא עבורך ?
אולי הוא יעזור לך להבין מישהו שנמצא בקרבתך ואז דיינו.
נחזור לעניין.
השורה התחתונה היא שאם התחושה הזו כבר התחילה – החליפה מתחילה ללחוץ עליכם, אתם מרגישים שהלב רוצה משהו אחר וזה מפחיד אתכם ומשתק אתכם… זה הזמן להתחיל לחקור What's NEXT.
לברר, לבדוק, לשאול שאלות עמוקות, להבשיל עם זה… לא לעשות שום צעד קיצוני
(לא להתפטר מהעבודה!!!! בבקשה מכם). רק להתחיל להבין את עצמכם בתוך הסיטואציה.
בצעדים הכי קטנים והכי מדודים שרק אפשר.
אבל לא להישאר אדישים לזה…
כי זה משפיע לכם על כל החיים, כי זה (כנראה) לא יחלוף ובעיקר, כי מגיע לכם להיות מאושרים!
לא ככה?
שלכם באהבה גדולה מאוד,
שרון

ואתם אתם צריכים תאורה לדרך – אני כאן…
https://koren.ravpage.co.il/WhatsNEXT